לפניי תובענה של עו"ד לתשלום שכר טרחה מוסכם ולחילופין, שכר טרחה ראוי, בגין שירותים משפטיים שנתן התובע לנתבעת. סכום התביעה הוא 20,355 ש"ח.
כתבי הטענות
על פי כתב התביעה, התובע הוא רופא ועו"ד במקצועו ובעלים של משרד עורכי דין. הנתבעת פנתה לתובע על מנת שייצג אותה בתביעה לפיצויים, בגין הפרת הסכם ובשל נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מטיפול שנעשה לה במכון לרפואה בלייזר. על פי כתב התביעה, הצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה ועל כך אין מחלוקת. על פי ההסכם, הנתבעת התחייבה לשלם לתובע סכום של 1,500 ש"ח, בתוספת מע"מ, בגין לימוד התיק, הערכתו וכיו"ב, וזאת בתום ההליך המשפטי. כן התחייבה הנתבעת לשלם לתובע עבור טיפולו בתביעה סכום נוסף בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מכל סכום אשר ייפסק או ישולם בפועל. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת התחייבה לשלם את שכר הטרחה הנ"ל, גם בכל מקרה שבו היא תחליט להפסיק את טיפולו של עורך הדין בתביעה, ובשלב כלשהו.
מוסיף התובע וטוען בכתב התביעה, כי התובע ביצע פעולות רבות לשם ייצוגה של הנתבעת, הוא הגיש את התביעה בשמה, הוא נסע לבית המשפט באשדוד לישיבות שהתקיימו בתיק. בשלב מסוים, הודיעה הנתבעת לתובע, שהיא נוסעת לניו-יורק והיא מסרה את מספרי הטלפון של אחיה ואביה לצורך יצירת קשר. ביום 13.4.08, התקיימה ישיבת קדם משפט ובישיבה זו התיק נקבע להוכחות ליום 27.1.09. התובע טוען שביום 17.4.08 הנתבעת הופיעה במשרדו של התובע, שילמה 800 ש"ח עבור יתרת אגרה של בית המשפט, התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת ותיק מוצגים.
עוד על פי כתב התביעה, בתחילת ינואר 09', כל ניסיונות התובע להשיג טלפונית את הנתבעת על מנת להכינה לדיון הראיות כשלו, התובע פנה לאביה של הנתבעת ורק אז נודע לתובע שהיא נסעה שוב לארה"ב והאב לא ידע את מועד חזרתה לארץ. ביום 12.1.09, יצרה הנתבעת קשר עם משרד התובע ומסרה שהיא לא רצתה "לפספס" את חג המולד בארה"ב, והיא לא ידעה להסביר מדוע היא נסעה ללא תיאום עם התובע, ביודעה, כך נטען בכתב התביעה, כי ביום 27.1.12 היא אמורה להתייצב בבית המשפט.
נטען בכתב התביעה, כי ביום 12.1.09, התובע הגיש לבית המשפט בקשה בהסכמה לדחות את הדיון וכי הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 21.1.09, שהתקבלה במשרד התובע ביום 25.1.09. טוען התובע, כי לאור אי סבירות ההחלטה בעיניו, הוא פנה בבקשה לעיון חוזר, אך גם בקשה זו נדחתה והתובע התייצב לבדו לישיבת ההוכחות.
בהחלטה מיום 12.2.09, לאחר שהצדדים לא הגיעו לפשרה, מחק בית המשפט באשדוד את התביעה וחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בסך 2,500 ש"ח + מע"מ, זאת במידה ותרצה להגיש את התביעה מחדש.
מוסיף התובע וטוען, שלא נחה דעתו מהחלטה זו וכי בתיאום עם הנתבעת, הוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בהתחשב במצב הנתבעת, הוסכם על תשלום של 1,500 ש"ח כשכר טרחה עבור הגשת הערעור וכן כי על מנת להקל על הנתבעת, הוא הסכים לממן כמימון ביניים את אגרת הערעור בסך 1,248 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע עירבון להבטחת הוצאות בסכום של 7,000 ש"ח לתשלום תוך 21 יום, שאם לא כן, הערעור יידחה. טוען התובע, שהנתבעת ביקשה לערב את אחיה, שהיה מתמחה בעריכת דין, והתובע העביר לו את הדרישה בעניין העירבון. הואיל והנתבעת לא הפקידה את העירבון, הגיש התובע בקשה למתן אורכה להפקדתו וניתנה אורכה עד ליום 10.5.09. בהמשך, טוען התובע, לא ניתן היה לאתר את הנתבעת ובשיחת טלפון נוספת הוא הסביר לאח ארז על דרכי התשלום וזה הבטיח לשלם למחרת. סכום הפיקדון לא שולם וארז ביקש מן התובע לשלם הערובה מכיסו וכי במקביל, יישלח לתובע שיק עירבון שלא ייפרע. התובע טוען שהוא דחה בקשה זו של האח ארז ולמחרת בבוקר, הוא קיבל שיק בסכום של 7,000 ש"ח לפקודת התובע, עם שני "קרוסים", למוטב בלבד ולביטחון בלבד. התובע הסביר באותו יום לארז שהמחאה זו אינה מקובלת עליו וגם לא בבית המשפט והיא נשלחה לארז חזרה.
עוד כותב התובע, כי לאור המחדל באי הפקדת הערובה, הוא הגיש בקשה נוספת למתן אורכה להפקדת העירבון וניתנה אורכה עד ליום 20.5.09. התובע הודיע על כך לארז ואילו ארז שלח לו מכתב זועם על התנערות מאחריות ובו הוא מודיע שהוא דואג לשלם את הפיקדון. ניתנו לארז תזכורות נוספות והנתבעת וארז ביקשו שוב לתת שיק עירבון בלבד.
ביום 19.5.09, הודיעה הנתבעת לתובע בכתב על הפסקת הייצוג. התובע טוען, כי על פי הסכם שכר הטרחה, הוא זכאי לתשלום עבור פתיחת התיק, עבור אגרת ערעור לבית המשפט המחוזי, וכן הוא זכאי ל- 25% מסכום התביעה בבית המשפט באשדוד. לחילופין, טוען התובע, שהוא זכאי לשכר טרחה ראוי, על פי פירוט הפעולות שנרשמו בכתב התביעה.
בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי שכר הטרחה היה תלוי בתוצאות, והואיל והתובענה נמחקה, לא מגיע לתובע שכר טרחה. כן נטען, שהנתבעת מעולם לא הסכימה להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת המחיקה. עוד טוענת הנתבעת טענת קיזוז, בשל הפגמים במהלך הייצוג המשפטי בתובענה שהוגשה באשדוד: התובענה הוגשה ללא חוות דעת רפואית, התובע ידע שהנתבעת נמצאת בחו"ל והגיש את הבקשה לדחיית הדיון באיחור והוא גם התרשל בכך שלא ווידא שביהמ"ש קיבל את הבקשה במועד. כן טוענת הנתבעת, שהתובע התרשל בכך שהגיש ערעור במקום בקשה לביטול פסק דין. ככל שהסכימה הנתבעת להגשת ערעור, הרי היא עשתה זאת על סמך המלצה משפטית רשלנית והיא לא הסכימה לשלם לתובע כל סכום בגין הערעור.
הסכם שכר הטרחה
אין מחלוקת בין הצדדים כי הם חתמו על הסכם שכר הטרחה. אכן, כטענת התובע, הוסכם על תשלום סך של 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ וכי סכום זה ישולם "בתום התביעה". תשלום זה כונה בהסכם בשם "דמי פתיחת תיק". עוד הוסכם, כי עבור "דמי טיפול בתביעה", ישולם סכום של 25% בצירוף מע"מ, "בנוסף לכל סכום אשר ייפסק ו/או ישום (צ"ל: ישולם) בפועל כשכר טרחת עו"ד". סעיף זה אינו ברור כלל ועיקר, אך נראה שאין מחלוקת בין הצדדים כי הכוונה היא לתשלום שכר טרחה נוסף, בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מכל סכום שייפסק בתובענה. על פי סעיף 3.5 להסכם שכר הטרחה, התחייבה הנתבעת לשלם את שכר הטרחה הנ"ל גם במקרה של פשרה או אם ייגבו תשלומים כלשהם מן הצד שכנגד על ידי הלקוח באופן ישיר, או "בכל מקרה שבו יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עורך הדין,
בכל שלב".
עובדות שלא שנויות במחלוקת
הנתבעת שכרה את שירותיו של התובע לייצגה בתובענה נגד מכון הלייזר והתובענה הוגשה בבית המשפט באשדוד;
בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, כאמור לעיל;
ביום 13.4.08, התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק בפני כב' השופט גיל דניאל והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 27.1.09;
הנתבעת הופיעה במשרדו של התובע ביום 17.4.08 ושילמה 800 ש"ח עבור אגרת בית משפט;
התובע הכין תצהיר עדות ראשית של הנתבעת ותיק מוצגים;